בגוף אני מבינה

בכל אחת מצמד הנובלות שבספר הזה משמיע מישהו סיפור באוזני אדם קרוב – סיפור על בגידה וקנאה. בראשונה, "איטרוף": שאול, גבר לא צעיר, חווה בהתמסרות מלאה, בתשוקה ובעוצמה, את הרומאן של אשתו אלישבע עם גבר אחר, שאתו היא מקיימת את חייה האמיתיים. "הסיפור" הזה מעסיק אותו בינו-לבינו כבר עשר שנים, אבל רק עכשיו, לראשונה, הוא מלביש את המצב במלים ומשתף בו את אסתי, אשת אחיו. בנובלה השנייה, "בגוף אני מבינה": רותם, אשה-נערה, שיחסיה המנוכרים עם אמה, נילי, היו לה במשך שנים מקור לכאב, יושבת עכשיו ליד ערש-הדווי של אמה כדי לקרוא באוזניה סיפור שכתבה עליה. בסיפור המדומיין הזה היא מנסה לפענח את חידת הקשר שנרקם לפני 18 שנה בין האם, מורה ליוגה, לבין נער "יחיד במינו". כעת מנסה רותם לבדוק מול אמה האם מה שארגה לסיפור, שבו העניקה לנער קול וגוף, באמת דומה למאורע הטראומטי, הנעלם ממנה, שהתרחש אז בינו לבין האם, ושאותו חוותה רותם בזמנו כבגידה של אמה. "לא חשוב גבר, לא חשוב אשה", אומרת נילי לנער בסיפורה של רותם, ובכך פותחת רותם, המספרת, מקום שבו הכל אפשרי. גרוסמן מפליא לספר בצמד הנובלות את הגוף כנפש ואת הנפש כגוף, ומעניק לנו חוויית קריאה עזה ומפעימה.