מיכל מחפשת את האביב

ערב אחד חזר אבא מהעבודה ואמר: אני עייף, אולי ניקח מחר יום חופשה ונסע לראות את האביב?" "איפה האביב?" שאלה מיכל. "מחר תראי אותו," אמרה אמא. מיכל הקטנה שמחה לצאת עם הוריה לטיול. הם מבקשים לנוח וליהנות מן האביב, אבל היא אינה יודעת מי הוא 'האביב' ואיך הוא נראה. במשך כל הנסיעה הארוכה היא חוזרת ושואלת "איפה האביב?" ומצפה לראות את הדבר לשמו יצאו לנסיעה. כשנדמה לגיבורת הסיפור שסוף-סוף הגיעו ליעדם, יוצאים אבא ואמא מהמכונית, פורשים מצע, משתרעים על העשב הירוק ומנמנמים. מיכל מאוכזבת. היא יושבת על השמיכה וממתינה שהוריה יתעוררו. מסביב שוקקים חיים. מיכל רואה חרגול, נפגשת עם חיפושית, עם זחל ועם פרפר. היא רוצה לשחק אתם, ולסירוגין עוזבת את השמיכה שעליה מנמנמים ההורים וחוזרת אליה. לאט-לאט היא מרחיבה את ההכרות עם הטבע והסביבה, ובונה לה 'תמונת' אביב משלה. כשאמא ואבא מתעוררים ומוכנים לעשות לה הכרות עם האביב, היא צוחקת - "אני כבר יודעת איפה האביב, תראו – מצאתי אותו!". הסיפור הבנוי מקטעי פרוזה וקטעים מחורזים, המאפיינים את תנועת היצורים הקטנים, מתייחס לאופן שבו ילדים קטנים חווים ולומדים את העולם, ולדרך שבה מושג מופשט ובלתי מוכר מתמלא בפרטים קטנים המצטרפים זה לזה וביחד מרכיבים את השלם.