קיבוץ ברלין

הרומן קיבוץ ברלין מגולל את סיפורו של אורי דולב, בן קיבוץ הדוגל בחינוך קפדני, ספרטני ונוקשה. עולם מבודד בפני עצמו. הוריו, כשאר מקימי הקיבוץ, הם ניצולי שואה יקיים, אנשי עמל הדורשים הרבה מעצמם ומאחרים וממעטים להפגין רגשות. דודו של אורי, קונץ, חי בקיבוץ אף הוא. בין אביו של אורי לקונץ קיימת איבה הנמשכת שנים רבות. הסיבה למריבה ביניהם היא תעלומה המלווה את אורי לאורך חייו, כמו גם אהבתו לנורית שחורי היפה, הילדה המוזרה של הקיבוץ שבגיל ההתבגרות קמה ונסעה לשוודיה והשאירה בליבו חור גדול. כמצופה ממנו, אורי מתגייס והופך לקצין קרבי בסיירת מובחרת, אך שירו ת המילואים במלחמת יום הכיפורים מטלטל את חייו. הוא עוזב את הקיבוץ לקריירה תקשורתית שבעיצומה הוא נחשד בריגול. הפרשה הסבוכה והקפקאית, מביאה אותו לעזוב את הארץ ולהשתקע בברלין לשנים רבות. אך בעוד שאורי יכול לעזוב את הקיבוץ, מתברר שהקיבוץ לעולם לא יוכל לעזוב את אורי. קיבוץ ברלין עוסק בגיבור שהוא מלח הארץ ומנסה לפרק לגורמים את המושג הזה ואת משמעותיו. זוהי הישראליאנה במיטבה, החומרים המרכיבים אותנו: המעבדה הקיבוצית, חברת הילדים הסגורה, המייסדים יוצאי גרמניה, טראומת יום הכיפורים, המהפך, רקוויאם לתנועה הקיבוצית ומשבר הירידה מהארץ. יוסי עוזרד יליד 1949, נולד וגדל בקיבוץ להבות הבשן. במידה רבה, סיפורו של אורי הוא גם סיפורו שלו. מבעד לעיניו, עיניים מפוקחות ופקוחות אך אוהבות ונטולות מרירות, נרקם סיפורה של החברה הישראלית, הסיפור של כולנו. "´מהפכות אינן נותנות הודעה מוקדמת על בואן´, אמר לי פעם דודי קונץ. התובנה החכמה של קונץ התגלתה כמציאות החדשה שלי. כל שהיה יציב בחיי קרס. העתיד הוורוד שציפה לי נגוז. איבדתי שליטה על חיי ונסחפתי כנגד רצוני למחוזות רחוקים וקשים. האטתי את נסיעתי, אורות המכונית גיששו מבעד לערפל הכבד שרבץ על הכביש הרטוב. גשמי ברכה נטעו תקווה ששנת 1979 תהיה שנה טובה לחקלאות. בגלי צה"ל לואי ארמסטרונג, זיפזיף וחצץ בגרונו, שר בקולו הצרוד איזה עולם נהדר. בצווארי התהווה לו כדור טניס. לא הצלחתי לשלוט בדמעותיי, עצרתי בתחנת אוטובוס חשוכה וייבבתי בשקט. הרגשתי מתוסכל ומדוכא. מתוך הייאוש העמוק באה החלטה: על החיים ועל המוות, אני לא נכנע, אני חי במדינה דמוקרטית. כאן זה לא רוסיה!"