יומנו של משוגע

בידיכם הסיפור המכונן והחשוב בתולדות הספרות הסינית המודרנית. די בשעה אחת לקרוא אותו במלואו. איך ייתכן שיצירה קצרה כל כך הפכה לנכס הספרותי היקר ביותר במדינה רחבת ידיים כסין, מולדתה של אחת ממסורות הכתיבה הארוכות והעשירות בעולם? על אף עמודיו הספורים (ואולי דווקא בשל כך), ״יומנו של משוגע״ הוא קרקע פורייה לפרשנויות: יצירה ריאליסטית, בדיה מוחלטת, או יצירה אלגורית ואף אמנותית גרידא. העלילה פשוטה ומצמררת: גיבור הסיפור מתעד ביומנו את כוונותיהם של אנשי המקום – שכניו, רעיו ובני משפחתו – לאכול אותו. בין התקפי שיגעון וחרדה להבזקי תבונה ופחד, ״יומנו של משוגע״ דן בקיומו של האדם, בחיים ובמוות ובהפיכתה של סין מחברה מסורתית לחברה מודרנית שתהיה פרי המהפכה. האם גיבורנו אכן משוגע? מאז פרסומו בשנת 1918, ביקשו מיליוני קוראים לפענח את מהותו המסתורית של הספר. עתה, ההזדמנות ניתנת לכם. לוּ סוּ׳ן (שם העט של ג'וֹ שוּ־רֶן) נולד בשנת 1881 בשָאוֹ־סינג שבחבל גְ'ה-גְ'יאנג, בן למשפחה משכילה מן המעמד הגבוה שירדה מנכסיה וידעה חיי מצוקה קשים. הוא קיבל חינוך מסורתי ומערבי, וב-1904 נסע ליפן ללמוד רפואה. ב"הקדמת המחבר", המצורפת כאן, כתב לוּ סוּ'ן על זניחת לימודי הרפואה למען העשייה הספרותית, שובו לסין ב־1909, התבדלותו מן העולם – עד שב-1918 יצא מבידודו וכתב את סיפורו המהפכני, ביקורתו על מורשת התרבות הסינית, "יומנו של משוגע". מאותו יום שוב לא הניח את עטו, ופרסם קובצי סיפורים, שירה ותרגומים (בעיקר מרוסית). מחויבותו לשמאל בפעילויותיו הפוליטיות ובכתיבתו הסאטירית בענייני השעה התחשלה והלכה, ומ-1930 עד סוף ימיו עמד בראש "ליגת הסופרים השמאלנים". כתיבתו החדשנית במאבק על תודעתם של בני העם הסיני ובהתבוננותו בעצמו, עמדותיו הבלתי מתפשרות בימים של תוהו ובוהו פוליטי, יושרו ואומץ לבו, הפכו אותו לאגדה ולסמל בחייו ועד היום. לוּ סוּ'ן מת משחפת בשאנגחאי בשנת 1936. "זה שעטו היה חד מחרב", "מצפון האומה", ליוו הכרזות את ארונו של אבי הספרות הסינית המודרנית.