מרד המציאות

מהו משך האהבה. כמה זמן אפשר להחזיק רגש. מהי משמעותו של פער גילים במערכת יחסים. ובאיזו מידה המרחק הפיזי בין שני אוהבים משפיע על תפישת האחר. לא ספר עיון ידון בנושאים הללו, אלא הקוראים ב"מרד המציאות", שבחלקם נופלת הזכות ללוות את שטפן צוויג החושב על כך אִתם – בכתיבה בדיונית שתגרום לנו ללקק מילים ולמסגר משפטים. הצגת המקרה פשוטה ומדויקת: הנה לפנינו צמד, זוג. והנה מפגש בין שניים שבעבר אהבו בהתרגשות ובתסיסה. אלפי קילומטרים ומלחמת עולם אחת הפרידו ביניהם. כעת חלפו תשע שנים, ומצטיירת הזדמנות לממש את מה שנקטע באמצע. האהוב מבקר במולדתו, אולי כדי להתאחד עם האהובה שהבטיחה לחכות לו, שכעת היא אלמנה ואילו הוא נשוי ואב לילדים. הם ייאלצו להתמודד עם עתיד לא בטוח ועם משקלו של זיכרון העבר. כלואים בין חוסר יכולתם לצעוד קדימה ובין הנשיאה בנטל הזיכרון והזמן שתם – הזוג האוהב משתתק בתדהמה, בהווה שקופא ולנוכח מציאות שמתקוממת נגדם. "מרד המציאות" הוא אחת הנובלות היפות של צוויג, כתב יד שנתגלה מאוחר ופורסם ב-1987, יצירה שמבטאת בנאמנות את גורלם של מיליוני בני אדם שנפגשו ונפרדו בעולם יציב שהתערער ללא שוב ובצל מלחמות הרסניות, מסמך צלול שדן במה שאפשר לכנות "חרדת המאה העשרים". אמנות הסיפורת במיטבה, המעוררת מפל תחושות – כמו שצוויג יודע – באמצעות המחוות המיקרוסקופיות והפרטים הקטנים, השבריריים, העדינים ביותר. "…במכה עדינה התחילה הרכבת לנוע. קרקוש הגלגלים הִקהה והטביע את שיחתם של עורכי הדין באשד הרעש הכללי. אבל רטט הרכבת נהיה בהדרגה נענוע קצבי, עריסת פלדה המתנודדת כבחלום. ובעוד הגלגלים הרוטטים שמתחתם דוהרים באין רואים קדימה, ריחפו מחשבות השניים אל העבר…" שטפן צוויג, "מרד המציאות" "הסוגה האהובה עלי אך חסרת מזל, ארוכה מדי לעיתון או למגזין, קצרה מדי לספר." שטפן צוויג