קפה השמש הכחולה

"קפה השמש הכחולה" הוא סיור כפול, ממשי ומטאפיזי, בעיר זרה ובמחוזות נפשיים מתעתעים של כמיהה ואובדן. זהו מונולוג אלגי שמפיח חיים באהבה קצרת ימים, המתחלפת כמעט מיד בגעגוע ובעבודת זיכרון קדחתנית, כמעט דתית במסירותה, שפעמוני הכנסייה שברקע קוצבים את פעימותיה. אלא שהניסיון להחיות רגעי אושר לעולם אינו נפרד מן הידיעה כי "הַיָּד הַמְבַקֶּשֶׁת לֶאֱחֹז בַּנָּהָר / תִּסּוֹג מְבֻיֶּשֶׁת, / רְטֻבָּה וְרֵיקָה". אורך הנשימה של הפואמה ותיפוף הגשם המלווה כהד את כאב ההיזכרות הופכים את "קפה השמש הכחולה" למסע מפעים ומדריך מנוחה אל לב-ליבה של האהבה. השירה ממלאת כאן את ייעודה הטהור והעמוק ביותר: להשיב את הדמות האהובה משאוֹל האובדן והשכחה. את זאת עושה "קפה השמש הכחולה" בהתמסרות ארוטית ובעוצמה רגשית שמעטות כמוה בשירה העברית. (עוזי אגסי) "אחת היצירות היפות ביותר שנכתבו בשירה העברית" - דנה אמיר.