ההיסטוריה העלובה של משפחת פסטרנק

1967, תל אביב, ימי "תקופת ההמתנה" ופרוץ מלחמת ששת הימים. העורף התל אביבי נרעש מהחדשות המגיעות מהחזית, פצצות נוחתות על בתי העיר, והרחובות ריקים מאדם. מכיוון שאין כמו עת מלחמה לביצוע פשע, זהו כר מושלם לפעילותם של הפסטרנקים, בני משפחה אחת השונאים זה את זה בדרגות משתנות, מגינים זה על זה מטעמים תועלתיים, ודבקים זה בזה מחוסר ברירה. הפסטרנקים מנצלים את התקופה הסוערת על מנת לנסות ולהשלים את המטרה היחידה העומדת לנגד עיניהם מימים ימימה: להשיג לעצמם את האוצר של סבא פאבל. האוצר הוא ציור נדיר של רמברנדט שאותו הצליח סבא פאבל — הידוע בכינויו "הדון", פושע אכזר וקשוח שעתיד לסיים את חייו בכלא — להגניב בדרך־לא־דרך במנוסתו מאוקראינה. לכל אחד מנכדיו הוא מוסר רמז חלקי ונפתל אודות מיקומו, וכולם עסוקים בתככים ומזימות בדרכם לאיתור האוצר שישנה את חייהם, רק כדי לגלות שתוכניות דרכן להשתבש, וכי הם נידונים לחיים העלובים שהועיד להם גורלם. סיפור החיפוש עובר כחוט השני לאורך העלילה, שעיקרה הוא חייהם מרובי הגרסאות של בני משפחת פסטרנק, גיבורי הסיפור, והדמויות המקיפות אותם. הווייתן הססגונית והמקאברית לעיתים של הדמויות המאכלסות את ההיסטוריה העלובה של משפחת פסטרנק רוויה בכאבי גוף ונפש ובאירועים טראגיים, אך גם ברגעים מצמררים ומרגשים. דורון שנער שזר בחוטים בלתי נראים עלילה עגולה ושלמה, והקורא מבלי משים נשבה בקסמן האפל של הדמויות, וליבו יוצא אליהן ונמלא חמלה. דורון שנער, עורך דין, יזם וסופר. כל בוקר הוא צועד עם אשתו, פרופסור למשפטים, לבית הקפה השכונתי. שותים בלי סוכר. היא רק שותה, הוא אוכל פחמימות. היא ידידותית, הוא מדבר רק אם פונים אליו. זהו ספרו השלישי. לפניו היו חלונות נמוכים ו־אפרוחים סופרים בסתיו.